ניתוח אירועי אוקטובר 2023

אנטומיה של קריסת קונספציית ההסדרה – ניתוח משפטי, מערכתי וביטחוני של מחדל ההונאה האסטרטגית לאסון 07/10/2023

מאת: עו"ד אייל שטייניץ, פורסם ביום 03/10/2026

---

קריסת מערכות ההגנה, ההתרעה והמודיעין של מדינת ישראל בבוקר שבעה באוקטובר 2023 אינה בגדר כישלון צבאי טקטי בלבד, אלא מהווה את ההתמוטטות המערכתיות הקשות ביותר בתולדות ניהול הסיכונים הלאומי והאסטרטגי. בחינת האירועים, מפרספקטיבה המשלבת דיני ניהול סיכונים, משפט ציבורי, ותורת ההונאה הצבאית, מעלה כי המחדל לא נבע מעיוורון טכנולוגי או ממחסור בנתונים גולמיים. הטרגדיה הלאומית נולדה מתוך כשל עמוק בהבנת כוונות האויב, מתוך היאחזות עיקשת באשליית "החוזה הכלכלי-מדיני" מול ארגון טרור, ומתוך מנגנון הונאה שיטתי ומתוחכם שפעל כ"וירוס" תודעתי בלב מערכות ההערכה הישראליות.

דוח זה מנתח לעומק את המנגנונים הארגוניים, הקוגניטיביים והאסטרטגיים שהובילו להפתעה המוחלטת. הניתוח מתבסס על גילויי מודיעין שנחשפו מתוך מסמכי השלל של חמאס, ובוחן אותם באספקלריה של מודלים היסטוריים להונאה צבאית ותיאוריות בחקר כשלים מודיעיניים. הדגש יושם על האופן שבו ארגון הטרור השכיל לנצל את החולשות המבניות, את הטיות החשיבה (Cognitive Biases) ואת הכמיהה הישראלית ליציבות מסחרית ומדינית, כדי למסד מערכת הונאה רב-ממדית שהרדימה את הדרג המדיני והצבאי כאחד.

משתיקה להטעיה אקטיבית: התשתית הדוקטרינרית של תוכנית ההשמדה

במשך שנים רבות, הנחת העבודה של מערכת הביטחון הישראלית – בדומה להנחות מוצא בדיני חברות בנוגע לחובת הפיקוח של הדירקטוריון – הייתה כי קיימת שליטה מלאה במידע. האמונה העיוורת בעליונות הטכנולוגית, רשתות האיסוף, סוכנויות המודיעין (דוגמת יחידה 8200 ואמ"ן) והאמצעים הוויזואליים המתקדמים, יצרה תחושת ודאות שלפיה שום מהלך דרמטי אינו יכול להתרחש מבלי שישראל תבחין בו ותיערך בהתאם. אקסיומה זו התבססה על התפיסה של "מה שרואים הוא מה שיש", ועל ההנחה שחמאס ינסה להסתיר את פעילותו.

עם זאת, מסמכי השלל של חמאס חושפים מציאות הפוכה לחלוטין. התוכנית המטכ"לית הראשונה ל"השמדת אוגדת עזה" נכתבה כבר בסוף שנת 2016, כאשר סעיף 7 בתוכנית קבע במפורש כי "יש להכין תוכנית הונאה כוללת של כל הדרגים והגופים" בתיאום הדרגים הגבוהים ביותר1. חמאס הבין היטב את נחיתותו בתחום הסודיות והאיסוף אל מול מעצמת סייבר ומודיעין כישראל, וידע שצה"ל מצלם ועוקב אחר המתרחש עשרים וארבע שעות ביממה. מתוך מודעות למגבלות אלו, התקבלה בצמרת חמאס החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת: נטישת טקטיקת ה"הסתרה" (Concealment) לטובת טקטיקת "הטעיה" אקטיבית (Deception).

הבדל זה הוא קריטי. בעוד שהסתרה מנסה למנוע מהיריב את עצם החשיפה למידע, הטעיה מבוססת על הצגת המידע באופן גלוי לעין היריב, תוך "טפלול" (Manipulation) של הקונטקסט שבו המידע מפורש. במסמכים מחודשים אוקטובר ודצמבר 2017, עוגנה בחמאס החובה לייצר "תוכנית הונאה מקיפה" שמטרתה לנטוע במודיעין הישראלי פרשנות שגויה באשר לכוונות האמיתיות.

מודל הפעולה	מאפיינים מרכזיים	היישום המעשי על ידי חמאס אל מול ישראל	משמעות במבחן התוצאה
הסתרה (Concealment/Camouflage)	ניסיון למנוע מהיריב לאתר או לראות את הכוחות, האמצעים או הפעילות, לרוב באמצעות מחסה פיזי, דממת אלחוט או פעילות נסתרת.	בניית מערך המנהרות התת-קרקעי ("המטרו") והסתרת אמצעי לחימה בתוך אוכלוסייה אזרחית.	יצרה עיוורון מודיעיני חלקי, אך משכה תשומת לב ישראלית רבה למאמץ התת-קרקעי שהוביל לבניית המכשול החוצץ.
הטעיה (Deception)	פעולה אקטיבית ליצירת מצג שווא בפני היריב. היריב רואה את המתרחש, אך בשל פעולות הונאה מפרש את המידע בצורה שגויה לחלוטין.	ביצוע אימונים פומביים של פשיטה על "גדרות דמה", כאשר אלו שווקו לישראל כתרגילי ראווה פנימיים או כלפי חוץ לצרכי הסברה בלבד.	עיקור מוחלט של ההתרעה. המידע זרם, אך עבר דרך מסננת קוגניטיבית ישראלית שפירשה אותו כשגרה או כלוחמה פסיכולוגית בלבד.

חפירת המנהרות, כמשל, שימשה ככלי שרת במסגרת ההונאה. גם לאחר שישראל הקימה את המכשול התת-קרקעי בעלות של מיליארדי שקלים, מוחמד סינוואר המשיך במרץ בחפירת מנהרות נוספות סמוך לגבול. מטרת המשך החפירות לא הייתה בהכרח חדירה, אלא יצירת "מטרת דמה" אסטרטגית שנועדה למקד את תשומת הלב של ישראל בתת-קרקע, ובכך למנוע את הפניית הקשב, התקציבים ותשומת הלב המבצעית לחיזוק קווי ההגנה שמעל פני הקרקע, שדרכם התבצעה הפלישה בסופו של יום.

עיוות המושגים: "הפרויקט הגדול" ומיסוד העמימות

בדיני חוזים, עקרון תום הלב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים) מטיל חובה על צדדים לנהוג בהגינות, להימנע ממצגי שווא (Misrepresentation), ולגלות עובדות מהותיות. באסטרטגיה הצבאית, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב מוחלט במטרה להרוויח זמן ולשחוק את דריכות היריב הוא כלי נשק לכל דבר. חמאס עיצב את שיח ההסדרה כולו כפלטפורמה לדיסאינפורמציה ולשיתוק מבוזר מתוך "רעש" מערכתי שמרחיק מסכנה לסכנה מיידית .

דוגמה מובהקת לפער הפרשני העמוק התרחשה בשנת 2019, כאשר מערך ההאזנות של ישראל יירט תקשורת של פעיל חמאס שהורה לאנשיו לבלום ירי רקטי לשטח ישראל "בשביל הפרויקט הגדול שלנו". בסביבה עסקית או משפטית, כאשר נתקלים במושג עמום, מתבצעת פעולת תחקור ובדיקת נאותות (Due Diligence) על הקיים כדי לרדת לחקר האמת. המודיעין הישראלי, הנגוע בהטיית אישור (Confirmation Bias), פירש מיד את "הפרויקט הגדול" כנכונות של הנהגת חמאס לקבל את ההסדרה, לאפשר את כניסת המענק הקטארי ולקדם שגשוג אזרחי-תשתיתי. המערכת חשבה ללא כוח אדם חשיבתי "שונה" שיכול להניח במערכת הצבאית ראייה משפטית / מסחרית.

אצל חמאס, לעומת זאת, למילים "הפרויקט הגדול" הייתה משמעות אחת בלבד: תוכנית המלחמה ופלישת הפתע לישראל. שיבוש מערכת המושגים המודיעינית מהווה עדות לכך שההונאה המוצלחת ביותר אינה כרוכה ביצירת מציאות שקרית לחלוטין מאין, אלא בלקיחת אמיתות חלקיות – כמו הצורך בשקט תעשייתי כדי להתעצם – ושתילתן בתוך תבניות החשיבה הקיימות והרצויות של היריב.

ספיגת מכות לטובת מטרת העל

יצירת אשליית ההסדרה המשיכה להתנהל במקצועיות קרה לאורך חודשים ארוכים. ב-8 בינואר 2023, בישיבת "המועצה הצבאית המצומצמת" של חמאס, התקבלה החלטה פנימית אסטרטגית לעצור ולספוג "עימותים קטנים" (כגון חילופי אש מקומיים, ירי פצמ"רים מוגבל) ולא להגיב בעוצמה לתקופות של מתיחות. הרציונל, כפי שנוסח בארגון, היה להרדים את המערכת הישראלית, למנוע הידרדרות לקרב בטרם עת, ולשמר את היכולות עד למועד המתקפה המתוכננת.

באפריל 2022 (בפרוטוקול מועצת המלחמה מס' 3), נקבעה ההנחיה המפורשת: יש להשאיר את האויב משוכנע כי חמאס פועל לשגשוג כלכלי ורוצה ברגיעה, שכן הדבר משרת את "הפרויקט הגדול". חמאס המחיש נכונות זאת גם על ידי ניהול מגעים מדומים לקידום עסקת חילופי שבויים בעניינם של אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד וגופותיהם של אורון שאול והדר גולדין ז"ל. ניהול משא ומתן זה נועד אך ורק לצרכי מסך עשן דיפלומטי, שיאפשר להם להמשיך ולאמן פלוגות שלמות על גדר הגבול מבלי שישראל תתייחס לאימונים אלו כהכנה לפעולה עוינת אמיתית.

במבט בוחן של משפטן מסחרי וחשיבה חוצת אירוע ספציפי, מדובר בתרמית מושלמת שבה הצד הנפגע "קונה" את מצג השווא במלואו משום שהוא עצמו נואש לראות בחוזה (ההסדרה) מציאות קיימת. ישראל שיווקה לעצמה את נרטיב השגשוג כדי להימנע מעלויות כבדות, כלכליות ופוליטיות, של ניהול מערכה מתמשכת ברצועת עזה.

וירוס ה"הרגלה" ושחיקת ההתרעה: פרשת מאה SIM’S

אחד מהיסודות הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים החזקים ביותר שעליהם נשענה אסטרטגיית חמאס, היה טקטיקת ה"הרגלה" (Habituation). בעולמות הפסיכולוגיה והמחקר הקוגניטיבי, הרגלה מתוארת כתהליך הדרגתי שבו התגובה של אורגניזם לגירוי מסוים הולכת ופוחתת, ככל שאותו גירוי חוזר על עצמו פעמים רבות ללא כל תוצאה או תגמול (שלילי או חיובי). בהקשר הצבאי והמודיעיני, תוצר הדבר, הוא שחיקה שיטתית של ההתרעה.

חמאס יישם מנגנון הרגלה קפדני. הוא יזם תרגילי אזעקות פתע (הקפצות) לכוחותיו, כינוסים ליליים גדולים, תנועת לוחמים סמוך לגדר המערכת, ושימוש באמצעי תקשורת חריגים. כל אחת מהפעולות הללו נועדה לייצר גירוי אצל מערכות האיסוף הישראליות, לגרום להקפצת כוננות בצד הישראלי, ולאחר מכן להסתיים ב"חזרה לשגרה" ללא שום פעולה עוינת. מטרת ההרגלה הייתה ללמד את מנגנון קבלת ההחלטות בצה"ל כי כל רעש חריג אינו מעיד בהכרח על מלחמה. במקביל חלה הסלמה בצפון כאשר חיזבאללה הציב משקיפים בסמוך לגבול ישראל, מה שביסס "הצקה" מקבילה, והסיט מהעתיד לבוא.

תופעה זו זהה לאפקט ה"זאב זאב". ד"ר יובל שטייניץ היטיב לתאר את התהליך, באומרו בעבר כמות שמצוטט כי "אף אחד לא חסין בפני התהליך שנקרא הרגלה. אתה חושש ממשהו, אבל הוא לא קורה פעם אחת, ופעם שנייה, ושלישית ורביעית, ואז בפעם החמישית אתה חושב שזה כבר לא יקרה". המציאות מלמדת כי כאשר הזאב מגיע לבסוף, המערכת מצויה בקהות חושים מוחלטת.

על זה יש להוסיף – כאשר אתה מבין שלידך זאב, אתה נדרש לעמוד בכוננות התקפה ואסור לך לצמצמה אם אתה סבור שאתה למדת התנהגות הזאבים – אם למדת – זה אומר ששכחת שאלו זאבים והשלכת יכולת פרשנות עצמית על זאבים, ומכאן הרשלנות בקבלת ההחלטות בקשר עם החמאס וכל מי שסבר שניתן ללמוד התנהגות הזאב כשל.

יום הכיפורים 2022: החדרת "הווירוס" למערכת המודיעין

הדוגמה הדרמטית והמסוכנת ביותר לאפקט ההרגלה טמונה בפרשת "מאה הסימים". בערב יום הכיפורים של שנת 2022, זיהה המודיעין הישראלי הדלקה סימולטנית של כמאה כרטיסי SIM של חברות סלולר ישראליות ברחבי רצועת עזה. בעולם הסיכול והאיסוף, הפעלה כזו של אמצעי תקשורת חלופיים מהווה "סימן מעיד" קלאסי ורב-עוצמה להיערכות לקראת מתקפה נרחבת, שכן היא נועדה לעקוף את רשתות התקשורת המסורתיות המפוקחות.

למרות הסימן המעיד המובהק, חמאס לא פתח במתקפה באותו מועד. על פי חוקרי מודיעין, בארגון הוחלט בחודש ספטמבר 2022 לדחות את מועד המתקפה במטרה לאפשר לארגון חיזבאללה ולאיראן להיערך להצטרפות במתקפה רב-זירתית מסונכרנת. יחד עם זאת, ההחלטה שלא לתקוף הפכה לאירוע מכונן במלחמה התודעתית נגד ישראל: המודיעין הישראלי ראה את האיום קורם עור וגידים, נדרך, ולבסוף צפה באיום מתפוגג ללא כל תוצאה הרסנית.

באמצעות אירוע זה, הוחדר "וירוס הונאה" עמוק אל תוך אלגוריתם הניתוח המודיעיני. החוקרים והקצינים למדו כי הדלקת סימים המונית עשויה להיות תקלה טכנית, בדיקת תחזוקה, או סתם תרגיל שגרתי של חמאס. כתוצאה מכך, כאשר אותם כרטיסי סים בדיוק נדלקו בשעות הקטנות של הלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר 2023, המערכת כבר הייתה נגועה בפרשנות שגויה. "וירוס" ההונאה עיצב הפרשנות המודיעינית המוטעית בזמן אמת, והרדים את המערכת במקום להביא להקפצה כללית של הסדיר והמילואים. שילוב זה של סימים מעידים ומרגיעים נועד בדיוק למטרה זו: לייצר עמימות וספקות, ולהוליך את הקורבן לוודאות כוזבת. חיזוק לכישלון וחדירת הווירוס בעובדה "בלעדיה אין". אם לא היה אירוע הפעלת SIM קודם, הרי לא הייתה מערכת הביטחון סבורה שייתכן ושוב מדובר באירוע טכני שלא יוביל למאום – אלא מיד תקפיץ את כל הכוחות. חמור מכך – עיון מקצועי בנסיבות אלו מלמד כי בוודאות חמאס עשה שימוש ב"וירוס" לקידום הפלישה, ולכן הפעיל ה-SIM שעות לפני הפלישה, המתין וראה שישראל מפרשת זאת כבחינה בלבד ולא נדרכת, ואז כעבור שעות תקף שהוא מנצל שיהוי המערכת הישראלית שנבעה מווירוס שהוחדר קודם לכן לשיקול הדעת המקצועי של המודיעין ומכאן כישלונו הצורם בפרשנות, לרבות על דרך המחדל.

תיאוריית הכשל המודיעיני: בחינה דרך מודל ברטון ויילי (Barton Whaley)

כדי לנתח מחדל בהיקף כזה, יש לחרוג מהאירוע המקומי ולבחון אותו דרך עדשת הספרות המקצועית של מודיעין, ואסטרטגיה גלובלית. אחד החוקרים הבולטים בתחום ההונאה וההפתעה במלחמות הוא ברטון ויילי (Barton Whaley), אשר ניתח בספרו ההיסטורי 68 אירועים של הפתעה והונאה אסטרטגית, והצביע על הדפוסים הגורמים למודיעין, משוכלל ככל שיהיה, לקרוס אל מול מהלכי השהייה והונאה פשוטים יחסית.

ויילי ואחרים מחלקים את הכשל המודיעיני לארבע קטגוריות מרכזיות המאירות את אירועי אוקטובר באור חדש, שכן המערכת הישראלית לקתה באופן טרגי בכל אחת מהקטגוריות הללו בו זמנית.

סוג הכשל (Cause Category)	מהות הכשל התיאורטי	התממשות הכשל ב-7 באוקטובר 2023
כשל סביבתי (Environmental)	האויב מייצר "רעש" רקע גבוה, דיסאינפורמציה אקטיבית ומערפלת, ואותות מטעים (Spurious signals) המקשים על אנליסטים לברור את התרעות האמת מתוך מסת הנתונים השקריים	חמאס ניצל אירועים פנימיים וחיצוניים למסגור פעולותיו: פולמוס הר הבית, מצעד הדגלים והפרות סדר על הגדר שווקו כמאפייני הסוואה והסטת קשב מההכנות לפריצה הפיזית והנחת המטענים1.
כשל קוגניטיבי (Cognitive)	הטיות פסיכולוגיות, דוגמת תופעת ה"היאחזות באמונות" (Persistence of Impressions), שבה מומחים מסרבים לשנות את הנחות היסוד שלהם גם כשמוצג להם מידע סותר.	פרשנות האימונים של חמאס על מודלים של יישובים ישראלים כחלק מלוחמה פסיכולוגית בלבד. קיבוע "הפרויקט הגדול" כהסדרה כלכלית במקום כמסע השמדה.
כשל ארגוני (Organizational)	מבנה בירוקרטי ריכוזי, מידור נוקשה, היררכיה המדכאת דעות מיעוט, ומידע קריטי שאינו זורם ביעילות מהדרג האוסף בשטח אל דרג קבלת ההחלטות. תרבות אגו והיררכיה שיצרה השתק בדרג הנמוך הקרוב לשטח.	חוסר היכולת או הנכונות להקשיב לאזהרות של דרגי השטח (דוגמת התצפיתניות), וכישלון בהנגשת מידע קריטי, תוך התעלמות מכל הערכה שסתרה את התפיסה הארגונית השלטת מלמעלה.
כשל פוליטי (Political)	נתק או קשר מסמא בין יצרני המודיעין לצרכניו (הדרג המדיני). כישלון בגיבוש המדיניות הנגזרת מהמודיעין או הטיית ההערכה להתאמתה לרצון המדיני.	הדרג המדיני כיוון להסדרה בעזה כדי להתמקד באיראן ובסעודיה, והנחה להעצים הטבות. אמ"ן "יישר קו" ופירש את המציאות באופן שתאם את מדיניות הממשלה לשקט בגזרה.

ויילי הראה במחקריו כי כאשר מתקפה נפתחת כתוצאה מהפתעה הנובעת מהונאה, שיעורי האבדות (Casualty Ratios) גבוהים במידה ניכרת מאשר בקרבות ללא הפתעה.

ההונאה פועלת כ"מכפיל כוח" קיצוני אשר מגשר על פערים טכנולוגיים, א-סימטריים ומספריים בין הצבאות, ובמקרה זה, בין ארגון טרור למעצמה אזורית. הנטייה האנושית לרציונליזציה גורמת לחוקרי המודיעין להניח שלפעולות האויב יש היגיון התואם את סולם הערכים של החוקר (למשל: ההנחה כי חמאס לא יעז לסכן את חיי האזרחים והכלכלה המקומית, שכן זה "לא רציונלי"). הנה לנו כי בתאוריית "הזאב" של ד"ר שטייניץ, אין בעולם הזאבים רציונאליות, ומשאין כזו שגו הסוברים כי ניתן להתחקות אחר התנהגותם ו/או לשייך לה בסיס רציונלי, ומכאן חובתם ואחריותם לנזקים ברשלנותם ו/או מחדליהם.

תקדימים היסטוריים להונאה אסטרטגית (Military Deception)

כדי לתפוס מלוא היקף אסטרטגיית חמאס, חובה לזהות את קווי הדמיון בינה לבין מבצעי הונאה אסטרטגיים קלאסיים (Strategic Deception) המהווים נכס צאן ברזל באקדמיות צבאיות. פעולת חמאס מזכירה ברמת תחכומה מבצעים שנוהלו על ידי מעצמות עולמיות במהלך מלחמת העולם השנייה.

מבצע פורטיטיוד והצלב הכפול

התקדים המפורסם מכל הוא מבצע "פורטיטיוד" (Operation Fortitude), שבו הצליחו בעלות הברית לשטות במודיעין הגרמני באשר ליעד ולמועד של פלישת בעלות הברית ליבשת אירופה (D-Day). כדי לשכנע את ההנהגה הנאצית שהנחיתה תתרחש באזור פה-דה-קאלה (ולא בנורמנדי), הוקמו צבאות דמה (FUSAG) בפיקודו של גנרל ג'ורג' פטון, שכללו פריסה נרחבת של טנקי דמה ואמצעי תקשורת אלחוטית פיקטיביים.

ליבת המבצע הסתמכה על מנגנון ה"צלב הכפול" (Double-Cross System) שהופעל על ידי הביון הבריטי (MI5). סוכנים כפולים מבריקים, כמו חואן פויול גרסייה (המוכר בשם הצופן "גרבו") ורומן צ'רניאבסקי ("ברוטוס"), הזינו את המודיעין הגרמני במידע רב, שהיה בחלקו הגדול נכון ואמיתי אך חסר חשיבות אסטרטגית מדרגה ראשונה. כשאמינותם התבססה אצל המפעילים הגרמנים, הם העבירו דיסאינפורמציה הרסנית בנוגע לפלישה.

חמאס נקט בטקטיקה מקבילה, כאשר בנה אמינותו מול ישראל לא באמצעות סוכנים בשר ודם, אלא דרך דיפלומטיה עקיפה ומסרים מדיניים. כפי ש"גרבו" אישר את הטיותיו של היטלר (שהאמין ממילא שהפלישה תגיע בקאלה), כך חמאס סיפק לממשלת ישראל את מה שהיא השתוקקה לשמוע: הוא נמנע באופן סדרתי מהשתתפות בסבבי לחימה של הג'יהאד האסלאמי, ובכך בנה את תדמית הריבון השקול המעדיף את שיקום הרצועה על פני ההרס תוך שהוא יוצר "חזית רציונלית לכאורה" – זאב בעור של כבסה אם תרצו .

מבצע קציצה והעיוורון הממסדי

מבצע נוסף הראוי לציון בהקשר זה הוא "מבצע קציצה" (Operation Mincemeat). המבצע הונהג על ידי קצין המודיעין והמשפטן הבריטי יואן מונטגיו. הוא נועד לשכנע את הפיקוד הנאצי שהפלישה של בעלות הברית לאגן הים התיכון תכוון ליוון וסרדיניה ולא לסיציליה. להשגת המטרה, נשלחה גופת אלמוני, שהולבשה במדי קצין מארינס, ובכיסיה הושתלו מסמכי קבע אישיים, תכתובות אהבה, ומסמכי "סודי ביותר" המפרטים כביכול את תוכניות הפלישה ליוון. הגופה נשטפה לחופי ספרד ומשם המסמכים מצאו את דרכם למודיעין הנאצי.

ההיסטוריון יו טרבור-רופר תיאר זאת כ"ההונאה הטובה ביותר בהיסטוריה של הונאה צבאית". כוחה של ההונאה הזו נובע מההבנה העמוקה של פסיכולוגיית הקורבן: חוקר המודיעין שיירט את המסמכים היה משוכנע שהוא חשף סוד כמוס בכוחות עצמו. באופן דומה, חמאס לא פרסם ברבים את כוונות "הפרויקט הגדול", אלא אפשר להאזנות הישראליות ליירט שברירי מידע ותקשורת מבצעית המכילים מונחים עמומים כאשר בהתנהגות חיזק כי העמימות היא לטובת הכל פרט לפלישה. ישראל "גילתה" את המידע בעצמה ולכן העניקה לו אמינות יתר, מה שתרם לשלמות ההונאה ולקטלניות ההפתעה.

כשל ההרתעה והקצר בין הצבא לדרג המדיני

תפיסת הביטחון הישראלית, מאז היוסדה, הושתתה על משולש אסטרטגי קלאסי של הרתעה, התרעה והכרעה, כפי שמנותח לעיתים תכופות במחקריו של מרכז דדו.

מונח ההרתעה זכה לשימוש מעגלי ושגוי. במאמרו של נבו שפיגל במרכז דדו בנושא "דלות מושג ההרתעה הישראלי", עולה ביקורת חריפה על הממשק שבין הציפייה לשקט בשטח לבין התפיסה כי היריב מורתע. הרתעה פועלת בסביבה קונבנציונלית, והיא מורכבת מאמינות האיום הישראלי בפעולות ענישה חריפות, ומנכונות האויב לקבל איום זה. ואולם, הדדיות זו לוקה בחסר מהותי – לא ניתן לבסס קשר סיבתי מוצק בין איומי הענישה הישראליים לבין השקט בשטח.

ייתכן שהאויב אינו תוקף כעת משום שהוא שקוע בהכנות לקרב או נמצא בעיצומה של הונאה אסטרטגית. במקרה זה, השקט בגזרה הדרומית לא היה עדות לכך שחמאס פוחד מהתגובה הישראלית, אלא היה אינטרס עליון של הארגון במטרה למקסם את מידת ההפתעה ולהרדים את העמדות ביום פקודה.

החולשה הדמוקרטית והעדר בקרת איכות

על רקע קריסת אשליית ההרתעה וההסדרה, מתחדדת החשיבות של יחסי צבא-מדינה. השר לשעבר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון בעברו, ד"ר יובל שטייניץ, התייחס לחולשה מהותית של מערך קבלת ההחלטות הישראלי. לפי משנתו, קיימת בעיה עמוקה לפיה "הצבא לא סופר את הדרג המדיני, לא את הממשלה ולא את הכנסת". מצב זה, לפי שטייניץ, אינו תקין מבחינה דמוקרטית ופוגע אנושות בביטחון הלאומי.

ניהול מערכת אסטרטגית מדינית דומה באופיו לניהול תאגיד ענק. בתאגיד, הדירקטוריון (המשול לדרג המדיני) חייב לפקח באופן הדוק, אקטיבי וביקורתי על פעולות ההנהלה (הצבא) ולדרוש בדיקת נאותות לכל הערכת סיכון מהותית. כישלונו של הדרג המדיני לאתגר את הדרג הצבאי, ולהפך, לצד התכנסותם המשותפת באזור הנוחות של "הסדרה אזרחית" וחלוקת הטבות כלכליות לחמאס גם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2023, מבטאים קריסה של מנגנון בקרת האיכות הדמוקרטי.

כפי שראינו בשורת עתירות לבג"ץ המטפלות בחיסיון חקירות, בזכויות אזרח ובשמירה על סודיות אל מול זכות הציבור לדעת (דוגמת פרשת הדלפות "שדה תימן"), הצורך בבקרה חיצונית אפקטיבית על גופים צבאיים ופרקליטות מדינית/צבאית הוא צורך קיומי למניעת השתרשות קונספציות כוזבות והגנה על אמות מידה משפטיות תקינות. שהמשתתפים לא פועלים ביעילות ושקיפות, נוצר כאוס בתוך המערכת שמאפשר להגעה לפרשנות ומסקנות שגויות לקידום אג'נדות מקצועיות שאינן מדברות ומתקשרות לכדי אפשרויות אלטרנטיביות שניתן היה להגיע אליהן בשיח פתוח וסדור בין הצבא למדינה – מה שמוביל להחלטות שגויות.

קריסת ההסדרה באספקלריה המדינית והמסחרית

מהבחינה של קביעת מדיניות אזרחית ומשפט מסחרי, ההסדרה אל מול חמאס פעלה תחת חוקיות מעוותת של "הסכם מכללא". כאשר גורם מסחרי או מדיני מתחייב באופן חוזר ונשנה להעניק שקט, להכניס סיוע הומניטרי ולהעניק תמריצים כלכליים (כמו הכנסת פועלים המזרימים הון עצום לרצועה והכספים הקטאריים), הוא מניח שישנה "גמירות דעת" אצל הצד השני להתרכז בצמיחה וברווחה אזרחית.

ראייתו של בנימין נתניהו בבוקר ה-7 באוקטובר כשהוא מביע תמיהה – "למה הם יורים" – מהווה תזכורת כואבת למחיר האמונה היוקדת בחוזים בלתי כתובים מול ישויות הפועלות שלא על פי דיני היושר וערכי התרבות המערביים, אלא על פי קודים של טרור ואסטרטגיית הונאה שיטתית. נציין כי פליאתו של ראש הממשלה הונחה על מצגי הגופים הצבאיים והמדיניים שהחמיצו קריאת המפה.

כישלון זה מתחבר גם אל תחום חוסן הפנים במדינת ישראל. כפי שעמדנו בעבר במסגרת הצעות החוק לחיזוק ביטחון הפנים וצמצום הפרעות בארץ (חקיקה לצמצום הפרעות על רקע לאומני ודתי ראו עוד בעמוד – https://steinitz.co.il/articles/homeland), קיימת חובה על רשויות המדינה לטפל במלוא החומרה בגורמים עוינים המנסים לנצל את החולשה או הדמוקרטיה הישראלית כדי לפורר את מבנה השליטה והביטחון הלאומי – כלי מרתיע לכל הדעות שעצמאותו היא חוזקתו הגם שהמשטר שוגה בהערכת סיכונים די בקיום החוק ליצור ריסון והרתעה. עמידה רופפת מול טרור חיצוני מקרנת חולשה פנימה ומעודדת התפרצויות אלימות בגבולות המדינה, בתוך הערים המעורבות. כך גם ההפגנות כנגד החלטות הממשלה יצרו כאוס במדינה שאפשר הסלמה בדרום – דברים שבחקירות המפגעים אלו אישרו. אם הציבור בישראל היה מבין כי המפגעים הינם "זאבים" הוא היה מבין שאלו מזהים הזדמנות לפרוץ, ובנסיבות אלו, שמדינת ישראל סביב זאבים, אל לנו כמדינה לשדר ולשקף חולשה לסובבים אותנו – מושכלות יסוד.

סיכום והמלצות למדיניות המשך

ההתרחשויות אשר הובילו לפרוץ אירועי אוקטובר 2023 מדגימות באופן חסר תקדים את העוצמה ההרסנית של טקטיקת ההטעיה על פני הסתרה פיזית, ואת יכולתם של ארגוני טרור לאמץ דוקטרינות הונאה צבאית מורכבות השמורות למעצמות בספרי ההיסטוריה תוך ניצול נכון של מצב לאומי. האמונה כי עליונות טכנולוגית מסוגלת לפצות על העדר חשיבה ביקורתית, הובילה לשורת מחדלים קוגניטיביים, מערכתיים ופוליטיים כמתואר במחקריו של ברטון ויילי.

המסקנות והלקחים מניתוח זה, מחייבים יישום ורפורמה מעמיקה במספר מישורים לרבות:

• הקמת פונקציות ביקורת בלתי-תלויות (Counter-Deception): המערכת הביטחונית חייבת לפתח ולמסד גופי בקרה שאינם כפופים היררכית לדרגי ההערכה השוטפים. תפקידם יהיה לזהות תהליכי "הרגלה", להטיל ספק במובהקותם של "סימנים מרגיעים", ולנתח בקביעות את סבירות קיומה של הונאה אסטרטגית (איפכא מסתברא) ולהביא חשיבה מבחוץ לשולחן "בפנים" .
• שינוי תפיסת ההרתעה הלאומית: יש לעקור מהשורש את התפיסה כי העדרו של טרור מצביע על הרתעה. כל שקט מדיני וביטחוני במרחב א-סימטרי חייב להיבחן בחשדנות, כמאמץ התעצמות והכנה למתקפה, ולא כרצון להשתלבות כלכלית. מדד ההרתעה צריך להיבחן על סמך פגיעה מונעת ביכולות, ולא על סמך רגיעה מלאכותית הממומנת על ידי הקלות הומניטריות וכלכליות והבנה כי קיצוניות דתית איננה יכולה לאפשר חשיבה נורמטיבית.
• בקרה ופיקוח דמוקרטיים מחמירים: כפי שדרישות הדין מכתיבות בסוגיות מסחריות ואזרחיות מובהקות – מעיצומים על בעלי אתרים במסגרת תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות ועד לביקורת שיפוטית על הסדרי חוב ודיני נגישות – על הדרג המדיני לשמש כדירקטוריון הנושא באחריות על, ולדרוש מהצבא חלופות איסופיות קשיחות. הדרג הנבחר חייב להיות גורם מאתגר ומפקח ולא חותמת גומי לסיכומי הערכות מצב אחידות ומעגליות. על הדרג המדיני לערוך בחינות עצמאיות "חוץ צבאיות" על מסקנות הצבא ובחינת דרך פעולה אפשרית לכל חלופה.

ההכרה כי האויב מנצל את המנגנונים המדיניים, המסחריים והאנושיים שלנו ככלי נשק להשגת הפתעה אסטרטגית, היא אבן היסוד הראשונה בבניית תפיסת ביטחון, אזרחית וצבאית, אשר תהיה עמידה וחסינה מפני מחדלי העתיד. המעבר ממשאלות לב (Wishful Thinking) למדיניות ניהול סיכונים קפדנית הוא צו השעה הבלתי מתפשר של המדינה הישראלית.

האמור מונח לציבור לצורכי הבנת חלופות נסיבתיות והרחבת השיח הציבורי תוך קריאה לבחינת אפשרויות להגנת המולדת, האנשים הנהדרים במדינת ישראל וחיזוק הסביבה. אין באמור משום ייעוץ אישי ו/או מסקנות מחייבות אלא הנחת מידע לבחינה ציבורית ושיח מתאים.