הצעת חוק להגברת ביטחון הפנים, הגנה על מוסדות השלטון וצמצום הפרעות בארץ ישראל
מאת עו"ד אייל שטייניץ (LL.M) מאי 2021
מדינת ישראל איננה שקטה. בישראל נמנה ציבור קיצוני שאיננו נמנה על הדת היהודית המבקש לתקוף ולפגוע בתושבים ואזרחים יהודים רק מן הטעם שהם אוחזים בדת היהודית מחד, תוך פגיעה בסמלי השלטון ומוסדותיו מאידך, זאת באופן היוצר פילוג וקרע בעם – בעיקר בין פלגים זהים בעלי זהות דתית שונה.
מטרת הצעת חוק מופשטת וראשונית זו נועדה לאפשר למקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור לשקול פתרון שישיג הרתעה ממשית באופן מידי, ופתרון מאוזן ומידתי באופן מתמשך לטיפול בפגיעות באזרחים יהודים במדינת ישראל מחד, תוך מתן הגנה על מוסדות השלטון והסדר מאידך – הכל לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל.
כבר עתה יצוין כי המוצע מעניק לציבור הישראלי הנמנה על הדת המוסלמית פתרון ראוי ומידתי להוקיע מתוכו את המתפרעים המוסלמים אשר במעשיהם משניאים ויוצרים קרע בעם המתקשה באיחוי. אין במוצע חלילה לפגוע או לקפח בעלי דת שונה מהיהדות בישראל, אלא מתן פתרון מהותי לצורכי השעה כולם, הכל כמפורט מטה בהרחבה.
הצעת חוק להגברת ביטחון הפנים, הגנה על מוסדות השלטון וצמצום פרעות בארץ ישראל ו/או שם שיבחר על ידי נבחרי הציבור (להלן: "החוק") נועד להרתיע ולחסל, איום ממשי מבפנים על אזרחי מדינת ישראל השייכים לדת היהודית, זאת לאור העובדה המשפטית והמהותית לפיה מדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שנקבע במגילת העצמאות.
בקצרה יאמר כי הצעת החוק מבוססת בהלימה לחוקי היסוד של המדינה מחד, והפסיקה והתפישה כי הדמוקרטיה הישראלית נובעת מן היהדות מאידך, ערך רב, נעלה, הדורש בימים אלו הגנה ממשית כמפורט מטה.
עיקרי תכלית החוק מבקשים להביא פתרון ממשי ומידתי שימנע ממי שאיננו אוחד בדת היהודית, לפגע ולפגוע בציבור ישראלי האוחז בדת היהדות, ו/או וגם לפגוע במוסדות השלטון הישראלי. כמו כן החוק מבקש להביא פתרון לאזרחים האוחזים בדת המוסלמית בישראל שפקעה סבלנותם בגין מעשים קיצוניים של תושבי ישראל המוסלמים אשר מפגעים בציבור היהודי בהזדמנויות שונות, ויוצרים קרע בעם השואף לקיים דו קיום ממשי.
כלל הוא כי ערכיה של מדינת ישראל לעולם יהיו מבוססים על העיקרון כי מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. צידוק זה מוצא ביטוי גם בחוקים ונורמות בעלי מאפיינים יהודיים מובהקים כפי שיפורט מטה. מטעמים אלו, נראה כי הצעת החוק איננה מביאה חלילה חידוש שאין לו לגיטימציה ו/או נורמה מתאימה שנקבעה בעבר, ומכאן חשיבות בחינת הצעת החוק ושקילתו בכובד ראש כפתרון ראוי שיש בו להביא לעם בשורה של ממש כמפורט מטה בהרחבה[1] (ראו הערת שוליים 1).
לאור מטרת החוק הנזכרת, מוצע להחמיר עם פורעים שאינם אזרחים יהודיים בשני מישורים:
(1) – לקבוע רף ענישה של עד פי 20 לכל עבירה הקבועה בחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") שביצע בעל דת שאיננה יהודי כנגד אזרח ישראלי ו/או מוסדות שלטון ומוסדות יהודיים בארץ ישראל כאשר המעשה נעשה על רקע לאומני דתי (להלן: "הפוגע") ו – (להלן: "הסנקציה הראשונה").
(2) – לשלול אזרחות הפוגע כאשר הוא מבצע עבירה שנייה בחוק העונשין בעלת סממן לאומני דתי, ולא להתיר כניסתו לארץ ישראל לצמיתות (להלן: "הסנקציה השנייה")
על מנת להבהיר כי מטרת החוק היא מיגור הפרעות וריסון ציבור המבקש לפגוע בציבור אחר בלבד, הסנקציות לא יתקיימו כאשר בין הפוגע לנפגע מתקיימת עבירה לפי חוק העונשין שאיננה מבוססת על סממן לאומני דתי. במצב דברים זה, יחול חוק העונשין כלשנו, והסנקציה השנייה תתייתר.
כמו כן מובהר כי הקביעה בדבר מהות הפגיעה ומאפייני הפוגע, לעולם יעמדו לביקורת שיפוטית בבוא הפוגע לדין, ואין בחוק קביעה לעונש גורף לכלל האזרחים במדינת ישראל.
מאחר והחוק כולל התייחסות דתית בצד אבחנה בדבר ציבור שונה בתוך מדינה אחת, הרגישות שמביאה חקיקתו עלולה לגרור ביקורת שיפוטית אליה אתייחס להלן.
כבר עתה יובהר כי לא מדובר בחקיקה על בסיס גזע, ואין להידרש לבחינת טענות לפיהן החוק המוצע מזכיר חלילה את "חוקי נירנברג"[2], זאת מאחר ותכלית החוק נועדה להגן על ציבור יהודי ושאינו יהודי כאחד, המבקשים לחיות בדו קיום אמיתי וממשי בארץ ישראל תוך הוקעת קיצונים מוסלמים הפועלים לקרע ממשי בעם, סיכון חיי אדם ומוסדות השלטון, הכל כמפורט להלן.
לעניין זה ראוי להוסיף כי בעוד חוקי נירנברג ביקשו לחסל אזרחים בתוך מדינה אחת, הרי שהחוק המוצע מבקש להעניש בחומרה ציבור בעם המבקש לחסל ו/או לפגוע בציבור אחר, ומכאן כי אין סממן גזעני ו/או אתנוצנטרי בהצעת החוק כפי שעוד יפורט מטה בהרחבה.
בבואנו לחוקק החוק המוצע נפנה לבחון בראי משפטי האם החוק מקים חלילה פגיעה שעלולה לאיין ו/או לפסול חקיקתו, זאת בשים לב לכלל שאומץ בפסקי הדין בישראל והוסדר בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לפיו "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש"[3] (ראו הערת שוליים מספר 3 "עניין מזרחי").
למרות האמור לעיל יובהר כי קיימת ביקורת שיפוטית מורכבת בשאלת סמכותו של בית המשפט העליון להתערב בחקיקת הכנסת, במסגרת ביקורת זו נטען כי סמכות בית המשפט העליון השיג סמכותו לפסול חקיקה במחטף, בניגוד לקיום משאל עם, תוך חריגה מסמכותו ולקיחת סמכויות שלא הוקנו לו בדין. מאחר ודומה כי בבחינה מקצועית משפטית החוק מאפשר חקיקתו גם במסגרת המשפטית הקיימת כפי שיורחב מטה, לא נדרשת התייחסות מרחיבה לאמור בנושא זה.
בניתוח המשפטי מטה נבחן את הלימת החוק לערכי המדינה, את השאלה האם החוק מקדם תכלית ראויה בצו השעה ונסיבות הצעתו והמטרות שהחוק מבקש להגשים, והאם המוצע איננו עולה על הנדרש בנסיבות המקרה בהגשמת התכלית המבוקשת, הכל כמפורט מטה בהרחבה.
עתה נפנה לבחון האם החוק המוצע יעמוד ביקורת שיפוטית זאת על סמך הבחינות שנקבעו בפסיקה והחקיקה הישראלית בכלל, ובעניין מזרחי בפרט כפי שיפורט מטה בהרחבה.
כאמור בתכלית החוק המוזכרת מעלה, מהות החוק איננה קידום פגיעה בזכות אדם, אלא רצון לבנות מעטפת הגנה אקטיבית על אזרחים יהודיים במדינתם לאור פרעות העבר שחווה העם היהודי בתפוצות בשים לב לשואה שעבר העם היהודי מחד, והפרעות האחרונות מחודש מאי בשנת 2021 המצביעות על היעדר הרתעה ופגיעה ממשית בביטחון הפנים של האזרחים היהודים בישראל מאידך.
הערכים והמאפיינים הגרעיניים שהחוק מבקש לקדם הוא מניעה מציבור שאיננו מכיר בזכות היהודים למדינת ישראל לפגע באזרחים ומוסדות שלטון יהודים וישראלים, ובעשותו כן, מסלים כל סכסוך בינלאומי ומסלים את המצב הביטחוני בישראל ויוצר קרע שלא יהיה ניתן לאיחוי בציבור הישראלי, מעשים אשר גורמים לבסוף לפרעות קשות גם בזירה הבינלאומית והגברת האנטישמיות בעולם.
הבשילה העת לחוקק חוקים שנועדו ליתן מענה חזק ומשמעותי לחיסול ההסלמה והפגיעה ביהדות באמצעות ההרתעה שחוק זה מבקש להשיג ומכאן קידום החוק כמפורט.
מאחר וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי מדינת ישראל היא קודם לכל יהודית, הרי פרשנות חקיקה הנועדה להגן על העם אשר ריבונו חוקק את חוק יסוד כבוד האדם לפעול ולחוקק חוקים תוך מתן פרשנות המקדמת תכלית ליצירת הרתעה ממשית ואמתית כנגד פורעי חוק על רקע לאומני. משכך חקיקה מאוזנת של חוקים שמבקשים להשיג הרתעה ומניעת הסלמה הינה לגיטימית, בהלימה לערכי המדינה, ומקדם צורך של כלל האזרחים הנורמטיביים.
גם חינת החוק בעיניים שוויוניות ניכר כי החוק עומד בהלימה לערכיה של מדינת ישראל בשים לב לקבוע בפסיקה הישראלית המתירה דין שווה אבל שונה בנסיבות מיוחדות. לאור התקפות פנים ופגיעה אנושה ביהודים, בסמלי השלטון והתגייסות קיצונית שכמעט הובילה למרד אזרחים בפרעות מאי 2021, הנסיבות המיוחדות מחייבות פעולה ממשית שתמנע מעשים אלו בעתיד, ודומה, כך נראה, כי הסנקציות המוצעות יהווה חקיקת מגן, ולא חרב.
לשאלת השואל מדוע החוק לא כולל סנקציות הדדיות בין הדתות השונות בתוך מדינת ישראל נשיב, כי מדינת ישראל הינה קודם לכל יהודית, וחובתה, וחובת מנהיגיה ליתן ביטחון פנים מוגבר לאזרחיה היהודים כמו גם בטחון שלם לכלל תושביה. כמו כן אין לפסול איזון שונה אבל שווה במסגרת קידום חקיקת החוק.
זה המקום לחדד כי מדינת ישראל מקדמת אפליה מתקנת ונוקטת במנגנונים שאינם שווים גם לטובת אוכלוסיות המיעוט בישראל על חשבון זכויות היהודים, הכל בכדי לקדם תכליות שונות בחברה בהתאם לערכים של כבוד ושוויון. מטעמים אלו אין למצוא בחוק המוצע מפלה על בסיס שוויוני באיזה אופן או צורה, אלא חוק דרוש להבטחת בטחון הפנים של המדינה כולה, בשים לב לעובדה כי החוק יגן וישיג לאוכלוסייה הערבית בישראל שקט וביטחון כנגד קיצוניים מתוכה, דבר שימנע פילוג וקרע מחד, ויקדם דו קיום מאידך – תכליות ראויות העומדות בערכיה של מדינת ישראל כולה.
מאחר וניכר כי הפורעים ומהמפגעים על פי רובם המוחלט שייכים לציבור הערבי ישראלי, די בעובדה זו לייתר טענות בדבר הדדיות בסנקציות המוצעות, בשים לב, ובדומה לחוק הלאום שהוזכר מעלה, מדינת ישראל הינה קודם לכל יהודית, ולאחר מכן דמוקרטית.
כך ובשים לב לסעיף 6 לחוק הלאום ניכר כי החוק המוצע הולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובלשון ס' 6 לחוק הלאום – "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".
כבר בבחינת ניתוח תכלית החוק, ניכר כי לאור ס' 6 לחוק הלאום הנזכר לעיל, החוק המבוקש בקידום מתאים לערכיה של מדינת ישראל, ודי באמור לייתר המשך דיון משפטי בסוגיית תכלית החוק.
בתוך זאת יש לזכור כי תכלית החוק נועדה לשמש מגן לחברה הישראלית כולה, ולא כחרב לפגיעה בציבור שאיננו אוחז בדת יהודית במדינה. החוק איננו מציע ענישת חינם, ו/או אפליה משפטית, אלא החמרה מקום בו הפוגע מונע מכוח בסיס דתי לאומני.
במילים פשוטות, אחת ממטרות החוק היא להודיע לכל "פוגע", כי ככל ורצונו לפגוע ביהודי בארץ ישראל בשל יהדותו, לא תהא כלפיו סובלנות מאיזה מין או סוג והסנקציות המוצעות בחוק צפויות לעשות את העבודה היטב.
החוק מציע גישה לפיה עצם הידיעה כי הענישה בחוק מחמירה, יהיה בכך די על מנת לחסל לפחות 50% מהאיומים על בטחון הפנים המאיימים כיום על כלל תושבי ישראל הכולל ציבור רב המהווה רוב בקרב מי שאינם אוחזים בדת היהודית בארץ ישראל, ומשום כך, יש לאפשר ולאשר קידום החוק המוצע.
בבחינת אלמנט ההרתעה המוצע בחוק יש ליתן תשומת לב מוגברת לעובדה כי מיעוט מוסלמי קיצוני בישראל נושא מאפיינים גרעינים זרים לאלו מהציבור שאיננו אוחז בדת המוסלמית בישראל וכי ציבור זה לעולם לא ייקח חלק בכור ההיתוך הישראלי, בין היתר לאור העובדה כי ישובים ערביים מבדלים עצמם במופגן ובמכוון מהציבור הישראלי כולו, שם מונהג דין המקום המלווה לרוב בגישה אלימה וקיצונית כחלק מהתנהלות ציבור מצומצם זה (אין באמור לכלול חלילה את כלל ערבי ארץ ישראל הגרים בכפרים).
בנסיבות אלו, גם משטרת ישראל נכשלת באכיפה הדין בתוך היישובים הערבים מקרי אלימות קשים ורצח לא מפוענחים ואין להלין על תוצאות התפרצויות הכפר אל החוץ, אלא לגנותם בענישה מחמירה שעה שאלו קורות מחד, תוך יצירת הרתעה כמוצע בחוק מאידך.
הבנת השוני הגרעיני שבין הציבור הערבי הנזכר מעלה (כמיעוט), לבין זה היהודי, הוא מהותי ומחייב מתן משקל מתאים בשעת בחינת שיקולי החוק המוצע. הבנת השוני החברתי, די בו לעצמו להצביע על נסיבות מתאימות לחקיקת החוק המוצע תוך הצבעה על נסיבות מחייבות לנהוג באופן שאיננו שוויוני בנסיבות המקרה, בשים לב כי לדעתנו המקצועית אין שום פגיעה בשוויון בחוק המוצע.
ככלל מאפייניה הגרעיניים של תכלית חקיקה ראויה מחייבים קידום פתרונות ייחודיים להשגת תכליות ראויות בחברה. דומה שאין אזרחים מכלל צדי המתרס האוחזים בדעה כי החוק איננו ראוי.
כך לצורך המחשה, ציבור ערבי נורמטיבי בישראל המכיר ומקבל את החוק, המשפט ומוסדות השלטון ומכיר בקיום מדינת ישראל, יצא נשכר מחוק המוצע שכן יהיה בו לאחות קרע בין צדדים, להוקיע את הקיצוניים ולנטרל סטיגמות – דבר שיוביל לכור היתוך אינטגרטיבי כתוצר ישיר מחקיקת החוק.
כמו כן, הסנקציות המוצעות מביאות ענישה ממוקדת בתוך ציבור הכולל אנשים טובים וישרי דרך, ודומה כי פעילות כירורגית המוצעת במסגרת החוק, תקדם אינטרסים מובהקים של הציבור הערבי הגר בארץ ישראל אף יותר מזה של היהודי.
כך להמחשה, כפי שגביית מיסים והפקעות קרקע פוגעות בערכי מדינת ישראל (פגיעה קניינית וכיוצ') הרי שניתן לפגוע בערכים דוג' אלו כל עוד התכלית הינה להיטיב עם כלל האוכלוסייה, ו/או להשיג מטרה בעלת תכלית ראויה וקידום ערכים וצרכים בחברה. החוק, מקדם הרתעה חשובה בנסיבות המקרה, ומכאן שואב את תכליתו והלגיטימיות שבו.
ברוח דברים אלו, ועל אותו משקל, בישראל אזרחים הנושאים בנטל מס גבוה מכוח רווח רב, ואזרחים להם מופקע מקרקעין ולחבריהם לאו – זאת מכוח חוקים לא שוויוניים לכאורה שקודמו לצורך קידום תכליות ראויות ולגיטימיות כמו גם צורכי השעה לקידום מימון המדינה ויצירך דרך או צורך חברתי.
על אותו משקל יש להעריך כי אזרחים שאינם יהודים בישראל יושתקו מטענה לפיה החוק איננו לתכלית ראויה בין היתר לאור העובדה כי החוק המוצע מקדם אינטרסים המיטיבים עמם בתוך החברה מחד, כאשר אין בחוק לשמש חרב אלא מגן כלפי הציבור הנורמטיבי במדינת ישראל כולה מאידך.
לאור האמור, דומה כי תכלית החוק מקדמת הגנה על כלל תושבי ישראל תוך הגברת ביטחון פנים ויצירת הרתעה ממשית באמצעות ענישת "מגן" ולא תקיפת ציבור ב"חרב", ומכאן כי תכליתו ראויה.
לאחר שניתחנו ודנו בשאלת תכלית החוק וערכיה של המדינה ביחס לכינונו, נפנה לבחון האם תכלית החוק מקיימת פגיעה בערכי יסוד, וככל וכן, האם הפגיעה נעשית במידה המינימאלית להשגת תכלית החוק המוצע.
כבר כעת יובהר כי עמדתנו כי החוק המוצע איננו פוגע בערכי יסוד ומשכך לא סביר לבחון את מידת הפגיעה, אולם למען ניתוח משפטי מלא יובא ניתוח מתאים להלן.
עקרון בחינת המידתיות הנזכרת, מובאת בפסיקה הישראלית (עניין מזרחי הנזכר לעיל) במסגרת שלושה מבחנים כדלקמן:
על פיו נדרש להוכיח כי החוק אכן ישיג את המטרה המבוקשת.
על פיו יידרש להוכיח כי החוק כולל פגיעה המינימלית ההכרחית לשם השגת המטרה המוצעת בחוק.
לפיו יש להוכיח כי התועלת המופקת מן החוק, מצדיקה את הפגיעה בזכות יסוד ככל וישנה.
בשאלת בחינת הקשר הרציונאלי נשיב:
החוק והסנקציות מכוחו צפויים להכות קשות במתפרעים על בסיס דת ולאום במדינת ישראל וטעם זה ישיג הרתעה חזקה כנגד פורעים פוטנציאלים. בין יתרונות החוק ניתן למנות גיוס של ציבור נורמטיבי שאיננו ואיחודו עם ציבור יהודי זהה, הקטנת דה-הלגיטימציה והדה-הומניזציה של הציבור הקיצוני שאיננו יהודי עד לאפס בשל המחיר הכבד שישלמו מתפרעים היה ויועמדו לדין.
עוצמת הקשר הרציונאלי בין המוצע והמידה, נעוץ במאפיינים הגרעיניים של החברה הערבית בישראל שאיבדה את יכולת ההרתעה שלה בינה לבינה, דבר המחייב התערבות הריבון בהשבת ההרתעה למען ההגנה על סמלי השלטון מחד, וביטחון פנים התושבים כולם מאידך. פועל יוצא של הרתעה חזקה במסגרת המידות המוצעות תקדם קיומן וחיזוקן של ערים מעורבות דוגמת חיפה, לוד עכו ועוד.
בשאלת מבחן הפגיעה הפחותה נשיב:
החוק המוצע כלל איננו פוגע בשום אופן או צורה בציבור שאיננו יהודי במדינת ישראל. החוק מחמיר עם המבקשים לפגוע בציבור הישראלי במדינת ישראל. ציבור שאיננו יהודי ואינו פוגע בזדון בחבריו על בסיס לאום ודת, לא יפגע בשום צורה מהוראות החוק. הנפגעים היחידים מן החוק הם פורעים אשר מבקשים לפגוע ביהודים וסמלי השלטון, וכפועל יוצא הרי הסנקציות המוצעות והשימוש בהן מאזנת היטב את הפגיעה למינימום הנדרש. לא מוצע עונש מוות או גירוש מידי, אלא נורמת ענישה סבירים ומידתיים הנשענים בין היתר על חקיקה קיימת. לא מדובר בסילוק אזרח ושלילת אזרחותו לאלתר, אלא בשלבים מאוזנים המציגים את הפגיעה הפחותה ביותר.
בשאלת מבחן המידתיות הצר נשיב:
התועלת הצפויה מין החוק עולה מונים רבים על כל סיכון ו/או איום על איזו זכות של איזו דת ו/או ציבור שאיננו יהודי במדינת ישראל. כאמור מעלה אין בחוק המוצע איזו פגיעה באיזו זכות יסוד, ודומה כי צורכי השעה והסתכלות צופת פני עתיד מחייבת נקיטת חקיקה כגון זו המוצעת מן הטעמים המגלים בין היתר גם את התועלות הבאות כדלקמן:
זה המקום לציין כי מבחן המידתיות הצר הנזכר מעלה לא מצא לגיטימיות מלאה במסגרת הדין הישראלי ושופטי בית המשפט העליון אינם תמי דעים לגביו.
למעשה כלל המבחנים המאפשרים מתן ביקורת על החוק המוצע נולדו מלכתחילה כפועל יוצא מחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, אשר עבר ע"י 32 חברי כנסת בלבד, ו – 23 מתנגדים – דבר שפחות מתקבל על הדעת בנורמות משפט מקובלות לפיהן חקיקות יסוד, על חוקיות מעין אלו, המאפשרות מבחני התערבות שיפוטית בעבודת הכנסת, מחייבת לכל הפחות משאל עם, או מינימום חברי כנסת ראוי לכינונם.
להמחשה נשאל – האם יעלה על הדעת כי קומץ חברי סנט בארה"ב יכונן את החוקה האמריקאית? – ברור שהתשובה היא בשלילה ומכאן גם דרך התערבות בית המשפט העליון בחקיקת הכנסת מכוח חוק שחוקק ע"י 32 חברי כנסת, המעניק פגיעה אנושה בהחלטות הריבון בארץ ישראל.
לאור האמור לעיל, ומבלי לקיים דיון בסמכות בית המשפט הישראלי לבקר את חוקי הכנסת, ניכר כי החוק עומד בבחינת המידתיות שהוטמעה בפסיקה הישראלית וניכר כי תכלית החוק מצדיקה פגיעה ככל וקיימת בציבור זה או אחר, בשים לב כי לאור המורם דומה שאין פגיעה באיזה ציבור, וככל וישנה, מבחני המידתיות מעניקים את הלגיטימציה המתבקשת לחיקוק החוק המוצע.
מדינת ישראל היא מדינה מורכבת המתקיימת בתוך מרקם נסיבתי חריג, מוקפת אויבים ומצויה באופן תמידי במצב מסכן חיי אדם. הפרעות שעבר העם היהודי משך ההיסטוריה ידועים לכול ואין להרחיב בעניינן.
לשום מוסד ממוסדות המדינה, וגם לנבחרי הציבור, זכות מוסרית או לגיטימית שלא לקדם חקיקה שתמנע פגיעה ביהודים וסמלי המדינה בשל יהדותם, בין אם במסגרת החוק המוצע, ובין אם במסגרת חקיקה אחרת.
נסכם ונאמר, חשיבות חיקוק החוק, הלגיטימיות שלו וצורכי השעה מחייבים חקיקתו. לחיזוק הדברים, שלאחריהם אין להוסיף נזכיר את סעיף 6 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי לפיו – "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". דומה שלא דרוש להוסיף, אלה להחל במלאכת חקיקה.
הצעת חוק זו מוקדשת לכלל הציבור הישראלי הנורמטיבי במדינת ישראל, המבקש חיים טובים ובטוחים בתוך ביתו וכן לכל משפחות נפגעי הטרור ופעולות האיבה, מבפנים ומחוץ, וכן לחיילי צה"ל הגיבורים ומשפחות שכולות ששכלו ילדיהם על מנת שאנו, הציבור הישראלי כולו, נוכל ללכת בגאון בביתנו, מדינתנו ארץ ישראל.
אחרון אך חשוב – אין בחוק לפגוע במוסלמי אחד. אין במוצע לגרש חלילה אדם או שלא לכבדו, אלא פתרון ממשי אמיתי להבראת ההרתעה וההגנה והביטחון של האזרחים כולם.
[1] ראו גם חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: "חוק הלאום"), חוק השבות, תש"י – 1950, חוק האזרחות, תשי"ב – 1952, חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו – 1986, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 והתקנות מכוחו, חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב – 1962, חוק רשות השידור התשכ"ה – 1965, חוק יסודות המשפט, התש"ם – 1980, חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג – 1953 ועוד.
[2] Nürnberger Gesetze
[3] ראו גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221
(עניין מזרחי)
עורך הדין אייל שטייניץ, בורר ומגשר מוסמך, בעל תואר שני במשפט עסקי מסחרי, יו"ר, וסגן יו"ר בועדות שונות בלשכת עורכי הדין בחיפה, ומי אשר עומד בראש חברת שטייניץ לעריכת דין המתמחה במתן שירות משפטי, במגוון נושאים מסחריים ומשפטיים.